יום חמישי, 17 בנובמבר 2011

להפיק לקחים

בטורניר האחרון שנערך בארץ השתתפו נבחרות הנור של ישראל,צ'כיה,סרביה וליטא. ישראל אכזבה בטורניר ,סיימה מקום שלישי והצליחה להעלות בזכות ,אפשר לומר, חוקי המפעל ומעט מזל.
נבחרת הנוער הנוכחית לא משופעת בכשרונות רבים ונדמה שרוב חובבי הכדורגל בארץ לא מכירים כלל את השחקנים. אם בכל זאת נחפש שחקנים בולטים יותר, אפשר להבחין  בשני שחקנים שכבר משחקים בקבוצות אירופאיות.
מדובר על עומרי אלטמן שמשחק בנוער ובמילואי פולהאם האנגלית ובקני סייף מהנוער של מינכן 1890 הגרמנית.
כמו שחקנים ישראלים קודמים שיצאו בגיל מוקדם (לפני הצבא) , גם אלטמן וסייף יצאו לאירופה בגיל צעיר על מנת לשחק ולהתפתח בתנאים אופטימלים ולהשתפשף ברמות הגבוהות ביותר.


קני סייף
עומרי אלטמן


ההנחה הרווחת בארץ היא שצריך לשאוף ששחקנים צעירים יצאו שכמה שיותר מוקדם לאירופה . על פניו ההנחה נשמעת כהגיונית ביותר אולם אם בוחנים אותה מספיק לעומק מסתמנת כשגויה.
ההוכחה הטובה ביותר היא שרוב השחקנים שיצאו בגלאים מוקדמים לא הצליחו לממש את הפוטנציאל שלהם לעומת שחקנים שיצאו בגיל מאוחר יותר .
שחקנים כמו סאסי ודהאן (דורטמונד), שי בירוק ויוסי בניון (אייקס),גיא אסולין (ברצלונה), ניר מנצור (ריאל מדריד), נס זמיר (אלבסטה), בן סהר (צ'לסי), אלי זיזוב (לבסקי סופיה) התחילו כהבטחות אולם לא הצליחו להשתלב בקבוצות שלהם כשחקנים בוגרים וחזרו לארץ.
כמעט כל השחקנים שהצליחו בזירה האירופאית יצאו בגיל מאוחר יותר, בגילאים 22-25. שמות כמו חיים רביבו, אייל ברקוביץ', יוסי בניון, דודו אוואט, טל בן חיים, נאתכו, ברדה יצאו לאחר שהם השאירו חותם בליגה שלנו וצברו ביטחון.

אמנם קשה לשחק צעיר לסרב להצעה מחו"ל ועוד כשהיא מגיעה בשלב מוקדם כל כך, אבל אולי כדי לשקול אותה היטב לפני שקופצים עליה ,שכן לפעמים מומלץ להפיק מלקחי העבר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה